סטודיו
בכל אחד מאתנו יש סטודיו בלב. בראש. בגוף אני לא צריך לופט. ריצפה. גג. כדי להיות יצירתי או יצירה. אני לא זקוק לשלט סטודיו בשביל זה. הסטודיו בתוכי. זז לכל מקום. הראש שלי הוא לא
לא / כן
לא זו מילה נוראית. אם היה מספיק כן ליד הלא אז היא היתה ממש בסדר. אבל כן היא מילה מוזנחת. אמא אני רוצה … לא. ממש לא. הלא, לא רק מבטל את הלא של עכשיו.
עצב חמוד שלי
אני לא כועס עליך אני מבין שאתה עוד סוג של רגש. רגש 1. רגש 2. רגש 2023. כל הרגשות זה בסדר. אין טוב ורע. אין נכון / לא נכון. בוא. בוא. בוא עוד היום אני
איך אני אבוא לשם היום
אני צריך ללכת לשם. וזה אולי "קשה". כדי להתחזק, אני חושב, מאיפה אני אבוא לשם? מאיזו תמונה? מאיזו הרגשה? מאיזה צבע? מה יוביל אותי? מה יהיה השורש שלי בפגישה? אני אלך עם כתום בלב? צהוב?
הרמוניה, מלודיה
אין נכון/לא נכון, וגדלתי על מלודיה. הרמוניה. צלילים יפים של רי קוניף וקרפנטרז. מחזמר אוקלהומה Oh what a wonderful morning. אז החיפוש שלי הוא לשם. לשקט. לאיזון. להסתדרות של הכול מהכול. לעולם בלי רעב. לעולם
נתונים קשים על נוער בישראל: שליש סובלים מדיכאון
נתונים קשים על נוער בישראל: שליש סובלים מדיכאון מחקר חדש מציג תמונת מצב עגומה על בני הנוער בישראל: אחד מכל שלושה סובל מדיכאון, רבים מהם גם מודים שהם פוצעים עצמם עד זוב דם. התופעה הזו
הבלגה
צעקנו. איימנו. דיברנו. דיברנו גבולות. השלכות. מחירים. "כי ככה זה עם ילדים מתבגרים." אבל לא חשבנו מספיק או בכלל על הבלגה. על לקבל את הנעליים שלא במקום. לקבל את חוסר השותפות במדיח. לרגע לא חשבנו
לא לעשות ילדים (?)
יש סימן שאלה בסוף. זה הנושא הכי מוזר בעולם. שאין עליו כמעט סימני שאלה. וסימני השאלה שכן ישנם, הם מודחקים. יצא ספר כזה לפני כמה זמן, ולא שמעו עליו מאז כמעט. מתי בפעם האחרונה בטלוויזיה,
